על קוצם של טעמי המקרא

עמידה על קוצו של יו"ד מחייבת גם פיסוק נכון של המשפט. הנה לדוגמא פסוק מתוך קריאת פרשת פרה: וְאִם לֹא יִתְחַטָּא בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי לֹא יִטְהָר (במדבר יט,יב). כיון שמתחת למילה 'השלישי' הטעם הוא תביר, המנגינה עלולה להשמיע לנו שמי שלא יתחטא ביום השלישי, הוא לא יטהר ביום השביעי. והדבר אינו כן; מי שלא יתחטא ביום השלישי וגם ביום השביעי – לא יטהר לעולם. במילים אחרות: הטעם טפחא שמתחת למילה 'השביעי' הוא מפסיק גדול יותר מאשר הטעם תביר, ועלינו להקפיד אפוא לקרוא: וְאִם לֹא יִתְחַטָּא בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי - לֹא יִטְהָר. ומי שיקרא אחרת נצטרך להחזיר אותו, כיון ששינה לחלוטין מכוונת הפסוק.

ומה ההבדל בין "ויקרא בשם ה'" שנאמר אצל אברהם (ברא' יב,ח) לבין "ויקרא בשם ה'" שבפר' כי-תשא (לד,ה)? בראשון הטעמים הם: טפחא, מרכא, סוף-פסוק; ואילו בשני: מרכא, טפחא, סוף-פסוק. כלומר: בראשון הנושא הוא אברהם, הוא זה שקרא בשמו של ה'. ואילו בשני לא משה הוא הנושא, אלא הקב"ה, הוא זה שקורא בשם. בעל הקורא (וכולנו בעת שקוראים י"ד מידות) צריך לקרוא: "ויקרא בשם – ה'." כאן אולי לא יחזירו את בעל הקורא כי בסופו של דבר אונקלוס תירגם "וקרא בשמא דה'", ויתכן שכאשר בעל הקורא ל נצמד לטעמים, אלא לפירוש מקובל ומסורתי – אין מחזירין אותו.

שעורי-בית: כיצד לקרוא את הפסוק מהפרשה שעברה: שִׁבְעַת יָמִים יִלְבָּשָׁם הַכֹּהֵן תַּחְתָּיו מִבָּנָיו (שמות כט,ל)? לאן להצמיד את המילה 'הכהן'? עיינו נא באנציקלופדיה התלמודית כרך כ טור תשד ציונים 146-137.

עוד על פרשת פרה - במדור "על הפרשה" האנציקלופדיה התלמודית בפרשת השבוע