היצירה התלמודית וההלכתית נחלקת לתקופות – לאחר שנים ודורות של יצירה חדשה, באה העת לקבץ את כל שהתחדש, למיין ולהביא את כל החומר בפני ציבור הלומדים. בזמנו עשה זאת הרמב"ם, לאחר מכן הטור, ושוב השולחן-ערוך, וכן הלאה. בדורנו נעשה הדבר באנציקלופדיה התלמודית, והפעם המיון הוא אלפא-ביתי. החל בעבודה זו הרב שלמה יוסף זווין יחד עם צוות רבנים לפני כשבעים שנה. בכרכי האנציקלופדיה נאספו מקורותיה של  כל ההלכה מאז נתינתה בסיני, תמצית הדיונים שבתלמוד ובספרות ההלכה לדורותיה, ראשונים ואחרונים. הכרך הראשון יצא לאור בשנת תש"ז (1947) ובו 219 ערכים. ברבות השנים נתברר שיש דרישה ליתר העמקה ולהיקף רב יותר, והכרכים האחרונים כוללים רק כ-20 ערכים. ציבור הלומדים מפיק תועלת מעבודה זו הן בשל היקפה העצום והמיון המדוקדק לפרקים ולתת-פרקים.

 להתמצאות ברחבי האנציקלופדיה מסייעים כרכי המפתחות וכן הופעתה של האנציקלופדיה בתקליטור במשותף עם פרוייקט השו"ת של בר-אילן, בתקליטור ובאתר אינטרנט. למהימנות ולדיוק של ערכי האנציקלופדיה תרמה העבודה המדוקדקת שנעשתה ונעשית על ידי רבנים וחוקרים בעלי שם. האנציקלופדיה זכתה להערכתם של גדולי הרבנים והפוסקים. "אינני יכול להעביר שיעור", אמר אחד מראשי הישיבות, "אם אינני לומד קודם את הנושא באנציקלופדיה התלמודית, שאם לא כן עלולים/עשויים תלמידיי להפתיע אותי בידע שלא עמדתי עליו תוך לימוד הסוגיה המקומית."

מלבד האנציקלופדיה האלפא-ביתית הוציאה מערכת האנציקלופדיה התלמודית ספרים נלווים העוסקים כל אחד בתחום הלכתי מסויים: ערכים למסכתות מסוייימות (מועד-קטן וחגיגה, וכתובות), ולנושאים (ערכי הייבום והחליצה, חנוכה, הגדה של פסח, פרשות השבוע).